אתגרשת מספר 7- התייחסות להרצאתה של פרופ' רות גביזון- "מבט ישראלי על המאבק בגזענות"

כתיבת משוב על ההרצאה

פרופ' רות גביזון טוענת כי הגזענות היא צורה חמורה ומסוכנת במיוחד של התייחסות ל"אחר" והאופן בו היא הופכת בני קבוצה אחרת לנחותים ולא ראויים להתייחסות אנושית ,ולאור זאת חלה עלינו חובה להמשיך ולהיאבק בה ללא לאות בארץ ובעולם.

אנו מסכימות עם הדברים הנ"ל, גזענות היא עמדה והתנהגות המפלה בין בני אדם על רקע צבעם או על רקע השתייכותם האתנית, הלאומית או הדתית, והדוגמה האיומה ביותר של הגזענות היא תורת הגזע שפותחה בגרמניה על ידי התנועה הנאצית.

הנאצים העמידו את עצמם בראש המדרג האנושי (הגזע הארי/הצפון אירופי), וכל האחרים נחשבו לנחותים מהם. במקום הנמוך ביותר דורגו היהודים' ולכן אנחנו כבני העם היהודי וכבנותיו מצוויים להתנגד לגזענות על כל צורותיה ומאפייניה .

היום נחשבת הגזענות לאחד הפשעים המרכזיים נגד האנושות (נוסח האמנה הבין-לאומית בדבר ביטול אפליה גזעית על כל צורותיה אושרר על ידי מדינת ישראל). עם זאת הדגישה פרופ' גביזון כי נוצרה נטייה להרחבה של המושג "גזענות" וחשוב שלא ליצור זילות למושג זה. פרופ' גביזון הזכירה את וועידת דרבן שם כונתה ישראל "מדינה גזענית וכובשת", הציונות הושוותה לגזענות והפלסטינים הוגדרו כעם הנמצא תחת כיבוש זר. לדעתנו אם מתקיימת השוואה בין גזענות לציונות הרי שהמושג גזענות "איבד כיוון" והפך לכלי שרת בידם של המבקשים להשמיץ את מדינת ישראל, ראשיה ותושביה, בתגובה יש להעלות נושא חשוב זה בקרב התלמידים בכיתות, לברר כראוי את המושג "גזענות" ולעמוד על פרשנותו באופן מעמיק ויסודי כך שלא תיווצר השוואה זדונית ושקרית בין שני המושגים.                                                                 

 טלי מסיקה,מאירה וינברגר

אתגרשת מס' 6 מחשבות על סידור התפילה

.א 

1. לפי דברי רבי מאיר מי שבחר לברך בסגנון חופשי ולא כנוסח הקבוע יצא ידי חובתו: "ראה פת ואמר 'כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה' – יצא. ראה תאנה ואמר: 'כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שברא ה' – יצא.

     רבי יוסי אומר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות – לא יצא ידי חובתו".כלומר, אדם צריך לברך לפי 

     נוסח שנקבע מראש.

2. היתרון בעמדתו של רבי מאיר הוא כי אם יברך אדם ברכה הבאה מליבו הרי שהתכוון לכך והודה מעמקי ליבו ואמר ברכתו במלוא הכוונה, החיסרון בברכה זו הוא כי אדם המברך בסגנון חופשי חש פחות מחויב לנוסח הקבוע ומתוך כך פחות מחויב למסורת ולהלכה.

היתרון בעמדתו של רבי יוסי הוא כי אדם מברך על פי נוסח קבוע, נאמן להלכה ולמסורת, לא נאלץ להתמודד עם שאלות העשויות לנבוע מברכתו, ואומר הברכה כחלק מכלל גדול האומר את אותה הברכה בדיוק, ניתן לומר כי יש מן המאחד באמירת הברכה על ידי הכלל כולו, מנגד אדם האומר ברכה על פי נוסח מברך מתוך הרגל ומחויבות ופחות מתוך כוונה ויצירת ברכה מליבו.

3. אני מסכימה עם עמדתו של רבי יוסי, כיוון שבאמירת ברכה המשותפת לכולם, שנטבעה על ידי חכמים יש מחויבות רבה יותר, יש בה משמעות עמוקה, שהרי אם אדם יטבע בעצמו ברכותיו, הוא יטבע בעצמו דת חדשה וכללים חדשים, וכך יאבד את המשתף והמאחד בין כולם.

ב.

4. במאמר נאמר כי הסידור והמחזור המכילים את התפילה היהודית על כל חלקיה מבטאים לא רק את קשרי האדם אל אלוקיו, שהם בעייתיים אצל חלק מבני עמנו, אלא הם גם כעין סיכום ביניים של החוויה היהודית לדורותיה. אני מאמינה כי על האדם היהודי, חילוני ככל שיהיה, להכיר את הסידור – הסידור בהחלט רלוונטי לאדם החילוני שהרי יש בו מן הספרות וההיסטוריה היהודית, הסידור הנו גם כעין אנתולוגיה של הספרות היהודית לדורותיה. יש בסידור קטעים רבים מן התנ"ך מעולם הפיוט  הקדמון ואף מדברי ההגות של הראשונים. כל הרוצה להתעמת עם היצירה הספרותית של העם יכול לעשות כן באמצעות הסידור. המעין בסידורי התפילה למיניהם יכיר, אפוא, באמצעותם את אוצרות הרוח של עמו. בסידור יש כל כך הרבה מן המשותף לכולנו ולמרות היותי אדם חילוני אני מכירה בערכה של הדת, של המסורת וההיסטוריה המשותפת לכולנו- דתיים וחילוניים כאחד ככוח מאחד השומר על הגחלת של העם שלנו מזה אלפי שנים. והרי נמצא את אלה גלומות בסידור, מכאן אני מסכימה עם הכותב הטוען כי מכאן, החובה על כל אדם מישראל להאזין לסודות התפילה וללמוד את יסודותיה – כך שהשותפות שלו עם החברה יהודית תהיה מקיפה ועמוקה.

אתגרשת מס' 5 – "יש לי חלום"

אני בחרתי בדוד בן גוריון.

בן-גוריון זכור בעיקר כמנהיג פועלים תקיף וכמי שהוביל את התנועה הציונית להקמת מדינה ולניצחון במלחמת העצמאות. הוא היה בראש ובראשונה מנהיג אזרחי שנבחר בבחירות דמוקרטיות ועמד בראש מדינת ישראל בעשור וחצי הראשונים לקיומה. בשנים גורליות אלה הוא היה אחד האדריכלים החשובים של הדמוקרטיה, החברה האזרחית ושלטון החוק בישראל ושל המוסדות הפוליטיים ורשויות המִנהל והמשפט בארץ.הוא עסק ישירות בשאלות המטרידות מאד את החברה הישראלית בימינו: מבנה המשטר, שיטת הבחירות, השסעים בחברה והצורך בשמירה על החוק והסדר ובגילוי אחריות אזרחית כלפי הכלל וכלפי האזרחים האחרים.בן-גוריון האמין גם שמערכת פוליטית ממלכתית ויציבה היא גורם משתף, מייצב ומקשר ועל כן מערכת פוליטית כזו חשובה במיוחד בחברה מגוונת ושסועה כמו החברה הישראלית. בן-גוריון ביקש ליצור תחושה אזרחית-ממלכתית שתקשור בין האזרחים השונים ובינם לבין המרחב הציבורי וזאת מבלי לפגוע בהכרח בתרבותם או באמונתם הדתית. ובכך הוא מזכיר את רצונו של מרטין לותר קינג ליצור מדינה שהאחווה, שוויון הזכויות והחירות תהיינה נר לרגליה. גם בן גוריון שהיה ממקימי המדינה ואף המוביל מבניהם נתקל בקשיים ליצור אומה אחת מאוחדת שכן מימיה הראשונים של המדינה היא אופיינה בקיבוץ של אנשים מגלויות שונות, מתרבויות שונות, מאמונות שונות, מדתות ומעדות שונות והצורך לאחד וללכד היה גדול.

המשותף בין שני המנהיגים הדגולים הללו רב על המפריד בניהם , שניהם לחמו בנחישות ובאריכות על מנת להביא להגשמת חלומם- חלום הקשור בעם, מרטין לותר קינג נלחם בגזענות, בחוסר הצדק ובאי השוויון ואילו דוד בן גוריון נלחם למען הקמת בית לאומי לעם היהודי שסבל בגלויות השונות מגזענות, חוסר צדק ואי שוויון, שניהם נלחמו מול כוחות אדירים שלא רצו לראות בהגשמת חלומם של השניים יכלו להם, אך בעוד חייו של מרטין לותר קינג נגדעו באכזריות הצליח דוד בן גוריון לראות את חלומו קורם עור וגידים, והפך לראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל.

כשהקיבוץ היה קיבוץ

קיבוץ הוא צורת התיישבות ייחודית למדינת ישראל ,במאמרו המעניין של שמוש מוצגים בעיקר הנושאיים המאפיינים את הקיבוץ ברובם הינם הנושאים השיתופיים שמאפיינים את צורת ההתיישבות הנ"ל.

בתחילת דרכם היו הקיבוצים נושאי הדגל ברעיון האחדות של המדינה , הם דגלו בשיתוף מלא ובשוויון, עם הזמן עזרו בשמירת ביטחונה של המדינה והיוו דוגמא אישיות לצורות התיישבות אחרות ונוספות.

אנחנו מאד מזדהות עם הנימה ההומוריסטית שדרכה משלב שמוש את המאפיינים של הקיבוץ החסרונות והיתרונות.

אנו מסכימות עם תחושת השייכות של אנשי הקיבוץ עם הפעולה למען מטרה ולמען היעד אותו קבעו אנשי הקיבוץ, ומתנגדות לחוסר האפשרות לתת לאנשים לבטא את עצמם באופן אינדיווידואלי .

המאמר מעורר תחושה של משהו אוטופי,  חיים אחרים וכמעט בלתי אפשריים במציאות בת ימינו .

הקטע שמדבר אלינו במיוחד הוא " כשקיבוץ היה קיבוץ, היה חינוך דור ההמשך בראש מעייניו. המטרה היתה שאצלנו הבנים לא ימרדו.........."

איך יכול להיות שציבור של אנשים יחשוב שהבנים לא ימרדו , הרי זה טבעו של עולם, יש מרכיב ספקני, בהנחיה שלא לקבל את דרך ההורים כמובנת מאליה, של קבלת החלטות עצמאית ורצונית, ואכן  דור המייסדים רצו שבניהם יישארו, אבל מתוך בחירה, ולא כך היה הדבר.

לדעתנו - הקיבוץ צריך לתת לחבר יותר זכויות מאשר חוקי המדינה ולא פחות, אך הדבר כרוך בקבלת יותר חובות גם אישיות , גם משפחתיות וגם ציבוריות, בחברה ייחודית החברים מקבלים על עצמם יותר חובות ומעניקים לחבריהם זכויות ייחודיות. בשנים האחרונות צורת התיישבות כמו הקיבוץ מתקשה להתקיים בגלל שינויים שהחברה שלנו עוברת , הרעיון הסוציאלי ירד מנכסיו כל איש דואג לעצמו ולמשפחתו, עומס החובות הציבוריות חברתיות המוטלות על החברים לא עומדות במבחן המציאות ולכן המשכה של התנועה הקיבוצית עומד בספק . ואולי חבל שכך......?

אתגרשת מס' 2: חוקרים את "פרקי אבות"

עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

עקביא בן מהללאל מציע לנו להסתכל בשלושה דברים : אין שום דבר שהוא מנותק ממה שקדם לו וממה שיבוא אחריו. לכל דבר יש התחלה, אמצע וסוף.

על יסוד המודעות מאין באת , ומתוך אחריות לתוצאות העתידיות, ולפני מי את עתיד לתת דין וחשבון על המעשים בהווה – שקול היטב את צעדיך כך שיתאימו לשורשים –  מאין באת, וגם הדין וחשבון הסופי, יהיה חיובי.

רובד נוסף  הוא, ששלושת המרכיבים שלו מטיפים לצניעותו של האדם .

המשנה מנחה את האדם לבחון את חייו,  ובהתאם לכך לשפר את דרכו המוסרית.

בימינו, כאשר התקשורת מפתה אנשים להיות ידוענים, והתחרות בכל תחומי החיים גורמת לנו להגזים בתיאור או בהפגנת מעלותינו, דבריו של עקביא בן מהללאל נראים מופרכים או בלתי מציאותיים.

דילמה - צניעות בפוליטיקה

השיעור הראשון שלומד פוליטיקאי מתחיל הוא: עשית ולא פרסמת – לא עשית; פרסמת ולא עשית – עשית. כמובן, הכי טוב זה לפרסם מה שעשית, אז משתדלים לעשות; לא חשוב מה, העיקר ששמו יהיה רשום איפשהו, ורצוי באיות נכון, וגם לא משנה אם אנחנו לא ממש מאמינים בזה.

כלומר, החצנה היא תכונה מאד רצויה, כמעט הכרחית לפוליטיקאי. שהרי אם לא ישמעו אותו או עליו כמה ימים, הוא יעלם מהמפה; לכן כל אחד מכריז על עצמו בקול הכי גדול שיכול לגייס. כל אחד משתדל ששמו יהיה רשום על מקסימום יוזמות חקיקה, לטובת הצבור כמובן, ואם זה לא מצליח, אז שלפחות יראו אותו על המרקע בערוץ המיוחד שהקימו לכבוד הפוליטיקאים.

הפרסום חשוב מאד לפוליטיקאי, ולכאורה גם למי שאינו פוליטיקאי; כל אחד רוצה למצוא חן בעיני הזולת, בעיני הסביבה בה הוא חי, וזה בסדר. השאלה היא, באילו אמצעים נוקטים כדי למצוא חן, מה העלות ומה התועלת (או הנזק)? האם הוא שוקל את צעדיו כלפי ציבור בוחריו ? האם הוא מסתכל על עתידו המוסרי- פוליטי ?

 ההחצנה היא השורש של הפער בין הרצוי למצוי, אדם מציג כלפי חוץ חזות השונה מהותית מזו שמאפיינת אותו באמת.הפוליטיקאים כל כך עסוקים בתדמית, בחיצוניות, עד שלא נותר זמן להשקיע בחיזוק הפנימיות, בטיפוח האני האמתי. הפער הזה גם יוצר מתח פנימי, אישי וחברתי, שקשה לעמוד בו, ומכאן התחלה של הסבר לתופעות הקשות שאנו עדים להן בתחום החברה, הרווחה, הזהירות בדרכים; בקיצור, כל אותן תופעות שהפוליטיקאים ששים להכריז עליהן מלחמה.

והמסר הוא משהו, שדומה כי אבדנו מזמן, צניעות. זה ברור שאין לחפש צניעות אצל אלה המתיימרים לשמש מופת עבורנו, עבור האנשים הפשוטים. אם מתגלה שם אחד כזה,שעוסק בדברים שהוא מאמין בהם , צנוע, בדרך כלל הוא כבר בדרך הביתה; הוא אינו יכול לשרוד באווירת ההחצנה השוררת שם.

הצנועים לא חושבים שהם יודעים הכל יותר טוב מאחרים, ולא קיים אצלם המתח שמא יתגלה כי אינם בקיאים בנושא כלשהו. הם חיים בשלום עם העולם ולכן העולם חי בשלום עמם, הם שוקלים היטב את צעדיהם וחושבים על העתיד.

הפוסט הראשון שלי

ניסיון לפוסט הראשון שלי